<h1>ראבי"ה סימן תתקפ"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
תניא בתוספתא דתרומות פרק דג טמא שכבשו עם דג טהור [פ"ט ה"א] ואביו ואמו לא ידעו. מאי קאמר. ומצא' שפירש הרב ר' יוסי מטרנטא הכי שנויה בתרומ[ו]ת [פ"י מ"ח] דג טמא שכבשו עם דג טהור וכל גרב שמחזיק סאתים ויש בו עשרה זוז שהן ה' סלעים בגליל. ובתוספתא תני בגליל אסור ר' יהודה אומר רביעי[ת] בסאתים, ועליה שונה ר' יוסי בתוספתא בד"א בזמן ששולה ומניח לפניו אבל שולה וזורק לאחוריו ראשון ראשון אפילו מצא יותר מרביעית של סאתים דגים וציר היתר מותר ואביו ואמו לא ידעו כי תואנה הוא מבקש. ותואנה הוא עלילה, ויהי העם כמתאוננים [במדבר י"א] מתרגמינן כד מיסתקפין, עלילות [דברים כ"ב] תסקופי, הכא נמי כששולה וזורק לאחוריו מותר משום עלילה, כיון שלא היה מניח לפניו הגרב, ספק ציר טמא הוא אותו הרובע ספק טהור הוא דאימור או מים נתערבו בתוכו אם מחמת הדג עצמו שהעלהו מן המים בשעת שלייה מצד אחד נתזה בו. ואע"ג דאמרינן [חולין קי"ב ב' וש"נ] הטמאים לאסור צירן ורוטבן, דמדאורייתא הוא, וספק איסור דאורייתא לחומרא, שני ציר דזיעה בעלמא הוא כדאיתא בפרק גיד הנשה [צ"ט ע"ב] דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ואקשינן והאמר ר' יהודה מין במינו לא בטיל ופרקי[נן] שני ציר דזיעה בעלמא הוא. והכי גרסינן בירושלמי במסכת תרומה [פ"י ה"ה] ר' אילא בשם ר' אסי ר' שמעון בר חייא רביעית ציר בסאתים דגים וציר טמא עובדא קומי ר' יאשיה והורה כן ותני כן בד"א בזמן ששולה ראשון ומניח לפניו אבל אם היה שולה ראשון ראשון ומניח לאחוריו אפילו יותר משיעור הזה ומותר משום עילה. (דעילה) [ועילה] כדפרישנא ספק ציר המותר על סאתים וספק מים בעלמא ספיקו לקולא. ואע"ג דאיסורא דאורייתא, משום [דזיעה] בעלמא הוא אזלינן לקולא. ועיקר פירוש עילא הוא טענה שיש לטעון עליה ולהשיב, הואיל והיה אחריו הגרב אימור גל נתלש מן הים ונפל מקצתו באותו גרב המחזיק סאתים, אי נמי הרוח התיז מקצתו לתוכו, אי נמי הדג עצמו הגדילו השיעור. וכן פירוש עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל בתלמודא [כתובות כ' ע"ב]. כדמפרש בסוף מסכת עדיות [תוספתא פ"ג ה"ג] א"ר שמעון בן עזאי מעשה ונמצא עצמות בדיר (העצמות) [העצים] וביקשו לטמאות ירושלים אמר ר' יהושע בושה היא לכם וכלימה שנטמא מקום אבותינו איה מיתי מבול איה הרוגי נבוכדנצר איה הרוגים שנהרגו במלחמה עד עכשיו אלא ודאי טמא ספק טהור.
